שלומי כשלום עמי

כבר כמה שבועות,

בלילה אחרי שכולם ישנים,

אני נכנסת למדיה-

ומחפשת!

מחפשת שעות,

מחפשת בטירוף.

לא יכולה לישון.

עוברת בין סרטונים:

סרטונים של חיילים,

סרטונים של גיבורים,

סרטונים של עיתונאים.

מחפשת תשובות,

מחפשת תקווה,

מחפשת ידיעה,

מחפשת להאחז.

מחפשת את הנס.

מחפשת שפיות,

מחפשת שלווה,

מחפשת צדק,

מחפשת נחמה.

ובסרטונים

אני עוברת-

מבית לבית

מדלת לדלת

מחייל לחייל

מעיתונאי לעיתונאי-

אולי אצלו תהיה התשובה?!

אולי הוא מחזיק אותה?!

אולי רק אולי,

בסרטון הבא אני אמצא:

את החייל במסגד בעזה-

שמצא את כל הילדים החטופים?

אולי אמצא את העיתונאי-

שיספר את הידיעה המרגיעה?

אולי אמצא איזה רב-

שיגיד שמחר כל הנרצחים יחזרו לתחייה?

אולי אמצא תשובה אחת פשוטה-

שתעזור לי לחזור להאמין

שהחיים ממש יפים.

אני גם לא יודעת בדיוק

מה אני מחפשת.

אבל רק יודעת שאני מחפשת-

מחפשת משהו שאיבדתי.

ואני לא מוצאת.

אז אם במקרה ראיתם

תשובה שפויה

לעם כואב,

בבקשה תגידו לי איפה היא.

ואני מבטיחה לצעוד את המסע

הארוך והכואב-

רק כדי להביא מעט מזור

לעמי המדמם,

מיגון וכאב.

אני רסיס קטן

ששייך ללב של עם- שהתרסק.

וסליחה שלא מצאתי

את התשובה המרגיעה-

אבל מבטיחה לך להמשיך ולחפש.

חיבוק ענק

אחיי ואחיותיי-

רסיסים של לב אחד.

שלומי כשלום עמי

ושלומכם הוא שלומי.

אוהבת,

ד״ר שלי רווה-

מייסדת מרכז קואוצ׳ינג לישראלים בחו״ל