להתרגל אליך מחדש

הם נפגשים כל חמישי בערב,

לוקחים בירה מהפאב ליד,

יושבים בשלווה על שולחנות פיקניק,

מדברים על אה-ודה,

לא נכנסים לנושאים אישיים,

מדברים על החיים-

לא שלהם.

הסגנון הרחוק והמרוחק,

זה ששומר על הפרטיות,

זה שלא מתערב לך בחיים,

שנותן לך מרחב לנשום,

בלי לפרט מדי,

מה באמת עובר עליך בחיים.

אני לא מתאימה להם.

לסגנון האמריקאי:

הסגנון המרוחק והקריר,

הסגנון הזהיר והמחושב.

זה שמלמד אותך מאוד מהר:

'אתה פה אדון לעצמך,

אתה פה לבד,

תדאג לעצמך'.

אני שונה:

אני קולנית מדי,

פתוחה מדי,

מדברת על דברים אישיים מדי.

אני רואה את המבטים המבקרים,

את הקושי לקבל את הסגנון:

הפתוח, הקולני, החשוף,

זה שגורם להם להרגיש אי-נוחות,

ומיד גורם לי להרגיש 'אני לא בסדר',

ואת הקול השני בתוכי שאומר:

'אל תשתני.

תהיי נאמנה לעצמך.

את לא עשית שום דבר רע לאף אחד,

זה מי שאת- שמחה וקולנית'

ברומא התנהג כרומאי?

או תישאר נאמן לעצמך?

מה מהם נכון?

אני תוהה עם עצמי.

האמת נמצאת באמצע-

לא צריך לתקוע לאף אחד אצבע בעין,

ולא צריך לשנות הרגלים בריאים של צחוק ואהבה.

לא צריך לאבד את האמת שלנו,

אבל גם לא צריך לנופף בה למי שזה לא מתאים.

האמת תמיד נמצאת באמצע,

והתחשבות היא תמיד 'שם-המשחק'.

אני מתקשרת אליה אחרי המפגש החברתי:

'פגעתי בך מאמי?

עשיתי משהו לא בסדר?'

אני שואלת מכל הלב,

כי היא באמת חשובה לי,

ואני אוהבת אותה.

'לא שלי' היא עונה בכנות,

'לא עשית לי שום דבר רע,

רק לוקח זמן להתרגל לסגנון שלך-

כל פעם מחדש.

חזרת רק לא מזמן מישראל,

לא היית פה תקופה,

ולוקח זמן להתרגל אליך מחדש.'

אהבתי את הכנות שלה.

הבנתי שבאתי בכל העוצמה שלי,

שיש מקומות שראוי להוריד את הווליום.

זה לא אומר להשתנות,

רק להתאים את העוצמה לאירוע.

לקחתי את ההערה,

לא נעלבתי,

הפנמתי וקיבלתי.

הלוואי שתמיד נהיה רגישים לאחר,

שלא נאבד את האמת,

שנמצא את האמצע,

שנדע להישאר לעצמנו נאמנים-

בלי להפריע לאחרים.

לחיי השלום והשלווה,

השוני והקבלה,

ההתחשבות והגמישות

ושלא תפסיקו לחייך (:

לשיחת ייעוץ ללא עלות ניתן לפנות אלינו בכתובת המייל: shelly@shellyrave.com

ונחזור אליכם בהקדם.

לעוד טיפים וכתבות כנסו עכשיו:

https://www.shellyrave.com/blog

שלכם באהבה,

ד"ר שלי רווה

מנטורית ליחסים עם הצלחה.