כשהאינטואיציה מנצחת את ההיגיון

הלכתי לאט ובייאוש

בשביל שהוביל לבית

שלאורכו היתה שורת

ברושים מלאה בציוץ ציפורים.

השכונה הרגישה כמו כפר

באמצע העיר רמת-גן.

הבית נראה מוזנח

לא ניקו אותו

מעל 30 שנה.

מלא חוטי חשמל

חשופים על הקירות

ואבק שהצטבר בכל פינה.

״מה בדיוק אלעד חשב

כשהוא הציע שאראה

את הבית הזה?״

חלפה מחשבה בעודי

מתבוננת סביבי

מצד שני, משהו בלב

הרגיש שזה הבית שלי.

אשה מבוגרת עמדה מולי

מוזנחת כמו הבית.

אמרתי בקול

את מה שהלב הרגיש

ותחושת הבטן החזקה

נתנה לי בטחון ותוקף.

״הבית הזה שלי״

הסתכלתי סביבי

נושמת את הבית לתוכי.

לא היה אכפת לי

שהאשה מולי מתעקשת

שהדירה להשכרה

״מה את לא שומעת?״

היא נזפה בי

״אני לא מוכרת.

זה להשכרה.

מפה מורידים אולי למטה״

היא איבדה סבלנות

״אוקיי. אני אשכור

את הדירה שנה.

ואז אקנה ממך אותה״

היא צחקה.

לחצנו ידיים

ואחרי שנה

קניתי את הדירה

בלי שהיא פירסמה.

בחזון שכתבתי שנה קודם

תיארתי את הבית

שנכנסתי אליו.

שיפצנו אותו

ובגיל 38

הוא היה הבית הראשון בחיי

שהרגשתי שהוא בית. שלי.

תתחברו ללב

תבטחו באינטואיציה

ותחשבו מהראש

ותשיגו ה כ ל!!