הבושה לא שלי

חבל שבגיל 3-

לא אמרו לי

שאני לא צריכה להתבייש-

כשההורים שלי התגרשו.

זה היה חוסך לי

30 שנה של בושה,

שבכלל לא הייתה שלי.

אבל הגדולים במושב

הסתכלו עלי

במן מבט מרחם,

אז הבנתי

שאני צריכה להתבייש.

ילדה תכולת עיניים

להורים גרושים

אשכנזים אקדמאים

במושב של מרוקאים,

בשנות ה -70.

אפשר לקבל את זה

ביותר חריג?

אז חנקתי את הבושה

בגאווה מוגזמת.

הסתובבתי זקופה

מסתירה בגאון

את הבושה

שהייתה גלויה

לעיני כל (:

ולפעמים,

כשמחזקים

יותר מדי זמן

סוד גדול

בגוף קטן

הוא הופך

להיות משהו

מסוכן.

כל אחד מסתיר סוד,

לפעמים מאחרים

לפעמים מעצמו.

ובסודי סודות

הוא מחביא בושה

שלרב לא שייכת לו.

ממה אתם מתביישים?

והאם באמת באמת

הבושה שלכם?

ואם לא?!

אפשר להניח אותה בצד?

מוקדש לכל אלו שנפגעו

וסוחבים בושה

שבכלל לא שלהם

חיבוק ענק.

לעוד טיפים ותובנות

האזינו לפודקאסט ״עפים בחו״ל״

בלינק המצורף.

שלכם באהבה

ד״ר שלי רווה-

מייסדת מרכז הקואוצ׳ינג לישראלים בחו״ל