_edited.png)
בין דגל זקוף ללב עייף
- Dr. Shelly Rave
- לפני 7 שעות
- זמן קריאה 1 דקות
אף פעם לא קרה
שפחדתי לפגוש את השכול.
שנים שהלכתי לאזכרות
ולטקסי זכרון.
עמדתי זקופת ראש
גאה במדינה. גאה בדגל
שרה בקול את ההמנון.
עומדת איתנה למען אלו
שלחמו למעני.
שנלחמו למען המדינה.
והשנה נחלשתי.
פגיעה יותר מתמיד-
יותר מותשת.
עייפה. מכאב.
ועולים בי קולות-
מי את שתעזי לא ללכת
מי את שלא תשתתפי
מי את שלא תתאחדי
עם משפחות השכול
מי את שלא תקחי
חלק בכאב הגדול
שמוטל על כתפיו
של עם שלם. העם שלך.
וחלק בי מנסה לרכך
וקצת לחמול. ולוחש:
׳התאלמנת בגיל 30
התעייפת מלכאוב
עברה שנה וחצי קשה
מותר לך קצת לנשום׳
ועולים בי קולות מגוונים.
זה שלא מבין איך בכלל
נכנסה האפשרות
לא להתאחד עם הכאב
וזה שעייף מצער
ולא נותר בו עוד מקום
לאבל וכאב.
יזכור עם ישראל
את בניו ובנותיו
האמיצים והגיבורים.
יהי זכרם ברוך.
לשירת התקווה-
הקהל מתבקש לעמוד דם.
עם ישראל חי
Comments