אם לא הייתי מפחדת שיאהבו אותי הזוגיות שלי הייתה אחרת

'אם לא הייתי מפחדת שיאהבו אותי הזוגיות שלי הייתה אחרת' היא אמרה לי.

'מה זאת אומרת מפחדת שיאהבו אותך. הלא כולם רוצים להרגיש שאוהבים אותם, איך אפשר לפחד שיאהבו אותך?' ניסיתי לברר במעט הזמן שהיה לנו יחד.

'את לא מכירה את הילדות שלי. אבל המקום ממנו באתי לא היה ברור שאוהבים אותי'. היא ניסתה להסביר בקצרה.

וידעתי שיש לי מעט זמן אז שאלתי ישר ולעיניין-

'אם לא אהבו אותך, מה כן?'

שאלה טובה, היא הנהנה, מחפשת את התשובה.

'זה לא שלא אהבו אותי באמת. אבל גדלתי עם אחים גדולים יותר, יפים יותר, מרשימים יותר שדיברו יותר. פשוט הרגשתי שאין לי מקום. הרגשתי שלא רואים אותי'.

שאנחנו מרגישים שלא רואים אותנו יש לנו שתי אפשרויות-

אחת, לצעוק חזק כדי שישמעו

שניה, להעלם.

כאשר אנחנו גדלים, אנחנו מביאים את זה לזוגיות שלנו.

אז אם אתם מרגישים שאתם נעלמים בתוך הזוגיות,

או צועקים חזק ולא שומעים אותכם

תבדקו-

האם אתם חושבים שאתם ראויים לאהבה?

אתם מרגישים שראוי שיאהבו את מי שאתם?

כי אתם (בניכם ובין עצמכם) חושבים שאתם לא ראויים לאהבה,

אחרים לא יאהבו אתכם

ואתם, תישארו מתוסכלים,

'איך זה שהם לא רואים אותי?'

אבל האמת היא?!

שזה בעצם מתחיל אצלנו.

אם אנחנו לא חושבים שאנו ראויים לאהבה,

אנחנו נרגיש מתוסכלים, שלא אוהבים אותי,

ואז או שנצעק חזק

או שנעלם בתוכנו.

ובן הזוג?

הוא רק ההשתקפות של כל מה שאנחנו חושבים על עצמנו

שלכם באהבה💜

שלי