אם לא היית מפחדת

אם לא היית מפחד.ת-

מה היית עושה אחרת?

לא הבנו כלום בגיל 20.

זרמנו עם הלא נודע

והתגלגלנו לעיסוק

שלא הבנו באמת

מה המשמעות.

חלפו כמה שנים

ודווקא כשהגיעו

ילדים וחובות

הבנו שזה לא מה 

שבאמת רצינו להיות. 

בגיל 23 הלכתי ללמוד 

הנדסת תעשייה וניהול. 

אצלנו קראו לזה-

הנדסת ׳מעשייה וטיול׳. 

היה קל. כיף. מסיבות. 

ולקינוח תואר מכובד

שלא הבנתי בסופו-

מה יעלה בגורלי איתו. 

עבדתי באינטל

היה משעמם למות. 

עברתי לחברת הייטק

צעירה ומגניבה,

היה תוסס ושמח. 

ואחרי שנתיים

שוב משעמם למות. 

הסתכלתי על נשים זקנות

בנות 45

והבנתי שאם אשאר בהייטק-

אראה כמו שעבר עלי מכבש. 

עזבתי את הייטק בגיל 33 

ויצאתי לדרך חדשה. 

לעזוב כלוב של זהב?

הייתי אלמנה חד-הורית.

לעזוב מעמד מכובד?

להחזיר פלאפון ורכב?

כן!! זה לא היה קשה. 

זה גם לא היה מפחיד. 

זה הרגיש נכון-

אומרים שככה נראית אהבה. 

בגלל קוראים לזה-

אהבה עיוורת. 

כי לא רואים 

איך היא נראית באמת (:

גם בגיל 33-

 לא הבנתי כלום. 

והפעם, טוב שכך!

רק שאז בחרתי עם הלב. 

הנחתי הצידה את המעמד

את הכבוד, את התארים.

והלכתי ללוות אחרים

ללמוד להקשיב לפעימות הלב,

לא לתת לפחד לנהל,

ללמוד להיות שמחים 

על אף הנסיבות.

ובעיקר בעיקר להוקיר ולהודות. 

מאז אני שואלת את עצמי

אחת לשבוע-

אם לא הייתי מפחדת- 

מה הייתי עושה אחרת?

ומתקדמת עוד צעד נוסף

לכיוון הלב שלי פנימה. 

לקראת יום האשה הבינלאומי 

שנחגג השבוע-

תעזי לשאול את עצמך-

אם לא היית מפחדת-

מה היית עושה אחרת?

תשתפי אותי?!

שלך באהבה,

ד״ר שלי רווה-

מייסדת מרכז הקאוצ׳ינג לישראלים בחו״ל