אלוהי הילדים

למרות שזה לא היה אחראי מצידי-

הלכתי לישון צהריים.

היא נשארה לשחק לבדה,

׳רק שעה. אני חייבת לנוח׳

שכנעתי את עצמי.

כשקמתי ראיתי במסדרון,

שורה של בובות חרסינה קטנות-

מסודרות אחת אחרי השנייה.

מיד רצתי לחבק אותה.

דמיינתי והבנתי לאן היא טיפסה

בזמן שישנתי

ואיזה מזל שלא קרה לה כלום.

הודתי לאלוהים ששמר עליה,

וגל של אשמה הציף אותי.

כדי להסיח את דעתי-

הצעתי לה שנלך לשחק.

נכנסנו לחדר משחקים.

עמדתי עשרים ס״מ ממנה,

היא התכופפה לקחת משחק,

ופינת הכוננית נכנסה לה לעין.

רצנו למיון

ועברנו ערב של סיוט.

באותו היום למדתי את הלקח:

כאשר ישנתי, והיא נשארה לבדה,

טיפסה למקום מסוכן,

ולא נפגעה-

הרגשתי אשמה.

אבל כלום לא קרה לה!

כשעמדתי ממש לידה,

היא נפצעה,

ולא הספקתי להגן עליה.

ואז הבנתי, שמרבית חיי,

אני לא אצליח לשמור עליה.

אין לנו הרבה יכולת-

להגן על הילדים האהובים שלנו.

אין לנו הרבה שליטה-

על הביטחון והבטיחות שלהם.

בעיקר בימים אלו,

כשאנחנו לא מפסיקים

להיות מוטרדים

מהצורך בביטחון והגנה-

חשוב שנזכור:

שלרב אין לנו שליטה על ביטחון הילדים.

וגם אם היינו ממש רוצים,

וגם אם נעמוד ממש לידם,

רב הזמן לא נצליח להגן על גופם או נפשם.

כנראה שלילדים יש אלוהים משל עצמם,

והוא עובד מאוד קשה בימים אלו,

להגן על ילדיו, עד כמה שרק אפשר.

לחיי בטחון ילדינו, מכל רחבי העולם.

עם ישראל חי!!

לאור המצב והצורך לפרוק ולשחרר, לעבד את הרגשות והתחושות,

הכנתי סדנא לכל מי שרוצה להעביר בקרב חברים לידכם,

מפגש חברתי מונחה על ידכם- כל החומר מוכן בשבילכם באהבה.

מוזמנים לרשום ׳אני׳ ואשלח לכם את הסדנא בפרטי.

כוחנו באחדותינו!!

שלכם באהבה,

ד״ר שלי רווה-

מייסדת מרכז קואוצ׳ינג לישראלים בחו״ל