איך חיים בשתי יבשות?

לא קשה לילדות שלך-

לחיות בשתי יבשות?

לא קשה להן-

ללמוד בשני בתי ספר?

לא קשה לך כל שנה-

לעבור פעמיים דירה?

אני מסתכלת עליה

לא סגורה בכלל על השם שלה (:

נפגשות פה ושם בגינה

מכירות בהיי-וביי.

היא לא שואלת מתוך דאגה

אלא סתם,

מעבירה לעצמה את הזמן:

בין סקרנות מזדמנת,

לשיעמום של ערביים.

מכירה את הסיפור שלנו-

של ׳המשפחה המשונה׳,

שכל שנה מגיעה מחדש באביב,

ועוזבת לקראת סוף הקיץ.

ואני חושבת לעצמי:

לא קשה לך לחיות

כל החיים ברמת-גן?

זה לא שוחק ומשעמם,

לגור באותה שכונה-

כל שנה?

אנחנו משפחה נוודית:

טסים כל שנה לישראל-

לכמה חודשים.

הבנות לומדות בשתי יבשות-

לומדות בשני בתי ספר.

חיים שם ופה,

משתדלים להנות מכל העולמות.

כואבים מלא פרידות,

חיים על ארגזים ומזוודות.

בארה״ב יש בית גדול ומטופח,

בארץ יש דירה שכורה ומתפשרת.

כל שנה פורקים ומתקפלים מחדש,

כל שנה מתאקלמים מחדש,

משלימות את הלימודים שמחסירות,

בונות חברויות חדשות.

ילדות נוודיות

שבגיל צעיר מדי,

הבינו שבית-

זה איפה שהלב.

וגדול ומטופח

לא קונה את ליבן הצח.

ברור שהחיים בקליפורניה

מרווחים יותר,

ויש פחות תנועה ואקשן.

ובמחיר השקט-

חווים בדידות,

וחוסר שייכות,

וזרות,

וחוקים כל כך מוגדרים,

שלא ניתן בכלל לסטות מהקווים.

לכל מקום יש יתרונות וחסרונות.

אין מקום אחד מושלם.

יש את הטוב-

בכל מקום אחר בעולם.

זה לא קל להיות מהגר,

זה לא קל לגור במקום אחד.

אבל בשבילי

ורק בשבילי,

ישראל היא בית.

והלב שלי כאן.

ובשבילי

ורק בשבילי

אין מקום טוב לחיות-

למרות כל האתגרים והחסרונות.

תודה לך ישראל אהובתי,

שכמו תמיד-

חיבקת אותי.

עברנו פה קיץ מלא בכל טוב.

והלב שוב נשבר

להיפרד מכל מי שנשאר,

פה איתך.

תשמרו על עצמכם,

לא משנה איפה אתם.

צוות יקר- אתם מקצועיים בטירוף!

חברים וחברות יקרים- אתם נכס לחיים!!

משפחה אהובה- אתם רשת הביטחון שלי,

ולא הייתי מסתדרת

בלי התמיכה של כולכם.

נהנתי מכל רגע-

שנשמתי את כולכם.

ואת ישראל פצועה שלי,

שלא תדממי מדי,

והקרע יתאחה לך במהרה.

אמן.

הלב נשבר,

הדמעות חונקות,

נפרדת שוב מכולכם-

בכאב עמוק

ומחכה שוב להתחבק

באביב הקרוב.

אוהבת מלא,

ד״ר שלי רווה-

מייסדת מרכז קואצ'ינג לישראלים בחו״ל.

@זכויות יוצרים מרכז ד"ר שלי רווה