כשבחרתי בשקט- מצאתי את עצמי

הרעיון היה שנסע רק שנינו

שניתן לעצמנו כזה זמן

שלא היה לנו מעולם-

כי התחלנו את החיים יחד

בני 30 עם 3 ילדים קטנים:

אני אלמנה עם ילדה בת 4

והוא גרוש עם בנים בני 3 ו 5

אחרי 18 שנות זוגיות

זו פעם שניה שלקחנו

זמן רק לשנינו.

התלהבנו. תאילנד.

3 שבועות בלי ילדים.

ארזנו ברגע האחרון

כי את מי זה מעניין.

ולא תיכננו כלום

כי נזרום עם מה שיש.

המציאות הפתיעה.

לא תיכננתי את זה ככה

אבל משהו בדרך השתנה.

שתקתי כמעט כל הטיול

לא רציתי לדבר עם אף אחד.

לא עם הבית.

לא עם העבודה

גם לא ממש איתו

הייתי בשתיקה. ממושכת

כזאת שאתה רק שומע

את עצמך מדבר בראש.

השקט הזה הרגיע

את שנינו.

והיו ימים שלמים

שטיילתי לבד.

וגם כשהיינו יחד

בעיקר שתקתי.

בהתחלה הוא חשד

חשב שאולי קרה לי משהו.

אבל מהר מאוד התרגל

לשקט שנוצר

שקט נעים.

שקט מרגיע.

שקט מלטף.

בתוך כל השקט הזה

נוצרה בהירות

והמון אסימונים נפלו

והרבה החלטות חשובות

ויצא לי לכתוב, ולהעמיק

ולראות ולהשתנות.

בלי טיפול.

בלי ליווי

בלי הכוונה.

רק שקט כזה שבודק

עמוק עמוק בפנים

מה באמת חשוב לי

שקט שמפריד בין

המחשבות לעצמי

בין העבר לעתיד

בין האוטומט לרצון הפנימי.

בין השתיקות

והמחשבות העמוקות

נולדו ההחלטות

הכי משמעותיות

בטיול המתוק הזה-

למדתי לשתוק

למדתי להתחבר לשקט

למדתי הכי הרבה

מתוך המרווח שנוצר:

בין הקשקשת הבלתי פוסקת

לבין מה שאני באמת רוצה

כשאני מנקה את הפחד והעבר.