.png)
"אם נהיה פחות
ממה שאנחנו מסוגלים,
נהיה פשוט אומללים"
— — — — — — —
רק אם יורד דם
תפריעו לי בפגישה.
הם הלכו לשחק בגינה,
שניים עמדו על הקרוסלה
ואחד סובב חזק.
באחד הסיבובים
גיא עף ושבר את היד
אבל לא ירד דם.
אז הם לא קראו לי.
כשסיימתי, הלכתי לגינה
גיא שכב על הדשא וישן
ותיתי ורון ישבו בצד.
׳מה קורה?׳ ביררתי
״גיא נפל מהקרוסלה
כאבה לו היד
אז הוא נרדם״.
הסתכלתי עליו-
מרב כאב הוא נכבה.
זה קרה לפני 15 שנה.
השבוע באתי לקחת
את אנה מהצהרון.
המדריכה באה בריצה-
״אנה עיקמה את הרגל.
היא מאוד בכתה
אבל ביקשה שלא אתקשר
כדי לא להפריע לך
באמצע יום עבודה״.
אני לא מההורים
שמאפשרים לילדים שלהם
להפריע באמצע שיחה
של מבוגרים.
אני בעד כבוד להורה.
אבל ראשית שההורה
יכבד את עצמו
יכבד את עבודתו
ואת הצרכים שלו.
ואז- יכבדו גם אותו.
כן. אני אולד סקול.
כן. אני אמא דורשת.
כן. אני מכבדת את
הזמן, העבודה ועצמי.
והמסר עובר לילדים-
מעולם לא הענשתי
מעולם לא החרמתי פלאפון
או אסרתי לצאת,
יש בנינו כבוד הדדי.
בסוף זה תמיד
השתקפות-
מה שנחשוב על עצמינו-
ככה יחשבו עלינו.
ערך עצמי וכבוד
מתחילים מבפנים החוצה
ולא מבחוץ פנימה.
אצל גברים-
ערך עצמי וערך כלכלי
הולכים יחד.
אצל נשים
ערך עצמי והגשמה עצמית
הולכים יחד.
מסכימים?
Comments