תשכחו מתוכניות מגירה

אני מתגעגעת

לתקופה שלפני הילדים.

שיכולנו לטייל-

רק הוא ואני,

ושנינו היינו חופשיים.

אני מתגעגעת לתקופה:

שטיילנו המון-

בלי לעשות חשבון,

וישנו עד מאוחר בשבתות.

לזמנים שהיינו-

ללא אחריות,

ובלי מיליון מטלות.

ואת לא?

היא שואלת

ואני מגחכת:

׳אני?

היה לנו את כל הסיבות

שזה לא יצליח.

הכרנו כשהיו לנו כבר

שלושה ילדים:

אחת שלי בת 4

ושלו- שני בנים

בן 3 ובן 5.

הוא נפרד מגרושתו-

בבוקר שהכרנו,

ואני התאלמנתי קצת לפני.

לא היתה לנו

׳תקופה בלי-ילדים׳.

יריית הפתיחה שלנו

למסע המשותף

היתה-

״בוקר טוב,

חיים של אתגרים

שיהיה לכם בהצלחה

עם שלושת הילדים (:״

בנינו משפחה

מחלקים מפוזרים.

לקח זמן-

להרכיב את הפאזל,

לכדי תמונה שלמה-

שרחוקה מלהיות מושלמת.

אבל כולם מעריכים-

את התוצאה המוזרה.

היה לנו את כל הסיבות-

שזה לא יצליח.

אבל לבסוף,

מהכאוס נוצר סדר חדש.

הזוגיות שלנו עברה-

עליות ומורדות.

לפעמים החלקתי

עד לכדי תהומות,

שלרגעים לא ידעתי-

איך יוצאים מהם.

אבל כח החיים,

והרצון להצליח,

בעיקר האמונה

שאין דרך אחרת,

עזרו לי ולנו לצאת,

ממצבים שלרגעים נראו

בלתי פתירים.

יש זכרונות מתוקים,

יש זכרונות מכאיבים,

יש זכרונות שמעדיפים לשכוח,

יש שמעדיפים לנצור לנצח.

אבל הדרך היחידה

להשיג כל מטרה

ובטח כשהמטרה

היא זוגיות ואחווה-

היא להאמין,

שאין תכנית מגירה.

מי שמחזיק תוכנית חלופית,

ראשית, לא ישמור על פוקוס,

כי דעתו תוסח

לאפשרות הנוספת.

ודבר נוסף,

לא יתן את כולו,

להצלחת התוכנית.

תשרפו את כל

תוכניות המגירה,

וכך תשיגו- כל מטרה.

שלכם באהבה,

ד״ר שלי רווה-

מנהלת מרכז קואצ'ינג לישראלים בחו״ל

זכויות יוצרים מרכז ד”ר שלי רווה Ⓒ