מזל שבחרתי נכון

כמה דקות אחרי

שנשלח האימייל

כבר לא נותרו מקומות,

ושלחתי הודעה מתחננת

אם אפשר בבקשה

למצוא לי זמן נוסף.

המועד היחיד שהציעה

היה ערב חג ראש השנה.

בחנתי את התאריך והשעה

ידעתי שאני מארחת 20 אנשים

וטסה אחרי יומיים

לשלושה שבועות.

"אין לך ברירה

את לא רוצה לדחות בחודש"-

חלפה המחשבה בראשי,

ועניתי בחיוב מנומס.

היום היה עמוס בהכנות לחג

חברים הגיעו מהבוקר לעזור

והחבר תוך כדי בישולים

סיפר לי סיפור, ששינה את מסלולה:

״היה ילד רגיל שאבא שלו

הלך לכל המורים

וסיפר שהוא ילד מבריק

וביקש מהמורים לאתגר

את הילד המבריק שלו.

המורים התייחסו במשך שנים

אחרת לילד המבריק

והוא גדל להיות מוצלח

באופן קיצוני״.

שעה אחרי נסעתי לאסיפת הורים

ובשעה שטסתי לאסוף את הילדה

במטרה להחזיר אותה הביתה

ולנסוע לאסיפת הורים שתואמה:

הבישולים לא הסתיימו,

השולחן לא היה עדיין ערוך

והפקקים בכניסה לבית הספר

שיבשו את התכניות.

ולמרות האיסור על כניסת ילדים

היא נאלצה לבוא איתי.

׳היא ילדה מבריקה׳ אמרתי למורה.

ומכיוון שהיא חדשה בכיתה

ומכיוון שציוניה גרועים במיוחד

המורה עיקמה את האף

ואני חיזקתי אותה במידע:

אבא שלה גאון.

אני מהנדסת ובעלת דוקטורט,

שני האחים שלה מחוננים

ואחותיה תלמידות מצטיינות.

המורה החלה להתרכך ולהקשיב,

אך עדיין נראה על פניה

מבט ספקני.

אז הוספתי:

הילדה היתה מצטיינת

עד שנה שעברה.

המעבר מקליפורניה לפלורידה

ממש קשה לה

והיא לא במיטבה.

מכיוון שהיא ישבה

מחוץ לכיתה

ביקשתי שתצרף אותה.

לקח לה רגע,

כי הרי זה לא מקובל.

קראנו לה להצטרף לשיחה.

הילדה הסבירה מה קשה לה-

שיתפה בהסחות הדעת

חלקה בקושי הריגשי

ובמקום שיחה של 20 ד

השיחה גלשה ל 55 ד.

הסתכלתי על השעון

ידעתי שאני לחוצה בזמן

אבל הייתי צריכה לבחור-

את קודם כל אמא?

את קודם כל אשה?

את קודם כל חברה?

מה התפקיד הכי חשוב שלך

כרגע. עכשיו.

הנחתי לזמן וביקשתי בלב

שהאורחים קצת יאחרו

ובחרתי לתת את כולי

ולהפוך את הפגישה למשמעותית.

׳היא ילדה מבריקה׳,

חזרתי כמה פעמים על המילים.

צריך לעזור לה לחזור לעצמה,

בואי ננסה לתמוך בה, ביקשתי.

שבוע אחרי כבר הייתי בטיול.

וקיבלתי אימייל-

׳הי שלי,

אנה עשתה מבחן

סיימה לפני הזמן

וקיבלה 40 מתוך 100׳

נפלו פני

והמשכתי לקרוא;

׳אז קראתי לה והסברתי לה-

אנה את ילדה מבריקה.

קחי את הזמן

ותעשי שוב את המבחן.

והוסיפה באימייל-

׳איפסתי את הציון

ואמרתי לה

לקחת את הזמן.

הילדה לקחה נשימה,

עשתה את המבחן מחדש

והוציאה 100׳

חייכתי חיוך נצחון.

זה היה רגע של נקודת מפנה.

רגע של תפנית בחייה.

רגע ששינה את סיפור חייה.

יכולתי בקלות לפספס

יכולתי לדחות את הפגישה

יכולתי לקצר ולא לאחר לארוחה

יכולתי לקבל את הציון והמצב.

אבל בחרתי-

בחרתי להיות קודם כל אמא

בחרתי לא לדפדף את הפגישה

בחרתי להיות שם בשבילה

בחרתי לראות אותה

בחרתי שיראו אותה.

בחרתי להאמין בה.

בחרתי שיאמינו בה.

לא פשוט להיות

גם אמא, גם אשה

וגם קרייריסטית.

כל אחד צריך רק אדם אחד

שיאמין בו!

ומה את.ה

לקחת מהסיפור?