'אני לא מבין למה את לא אומרת לי מה שמפריע לך.
אם משהו מפריע אז פשוט תגידי,
למה את מספרת לי סיפור כל כך ארוך,
שאני בקושי מסוגל לעקוב אחרי כל הפרטים.
את באמת חושבת שהצלחתי להבין משהו?'
היא עושה פרצוף וזזה באי נוחות-
'אני מרגישה שאתה לא תקשיב לי במילא,
שאני מנסה להגיד את הדברים בדרך שלי,
אבל אם זה לא בדרך שלך,
אין לי עם מי לדבר.'
הוא מכווץ את הגבות ושואל בקול-
'מה כזה מסובך להגיד את זה במשפט אחד פשוט?'
היא מתיישרת בכיסא ושואלת חזרה-
'אני לא מבינה למה אני צריכה להגיד את זה במשפט אחד?
חשוב לי לספר את כל הפרטים,
חשוב לי שתבין את הרקע לדברים,
גם תוך כדי שאני אומרת אני גם חושבת,
ויש לי את הדרך שלי להגיד את הדברים.'
הוא מניד בראשו ואומר לה:
'אבל את לא מבינה שאני לא מסוגל לעקוב אחרי כל הפרטים שלך?
ובסוף אני בכלל לא מבין למה התכוונת?!'
הוא רוצה שהיא תגיד את הדברים-
פשוט וקצר!
היא רוצה לספר את הכל בפרטי פרטים,
עם כל הרגשות שזה מעלה בה,
ולעיתים תוך כדי הסיפור היא בכלל גולשת לסיפור אחר שנזכרה,
ואז חוזרת לסיפור שלה,
אחרת היא מרגישה שהיא פספסה להעביר את המסר,
והוא - כבר איבד את הפוקוס מזמן.
והוא רוצה שהיא תגיד ישר וקולע,
כי הוא איבד אותה במשפט השלישי,
ויש עוד שלושים בערך בדרך.
אבל זה לא עובד ככה-
היא מספרת בדרך שלה הארוכה והססגונית,
והוא מספר קצר וענייני,
וכשהם מגיעים לחוסר הסכמה על המהות,
הם הולכים לאיבוד בגלל הדרך.
ויש כאלו שצועקים,
או שותקים,
או בוכים,
בכל מקרה-
זה נגמר רע,
ושניהם מפספסים את המטרה.
אז אם אנחנו רוצים שהשיחה תשיג את המטרה,
חשוב שנשמור על אווירה נעימה,
ואם אפשר כדאי לשים לב לשלושה כללים:
תלמדו לשתף ולשאול- ופחות להורות ולפקוד.
נסו לדבר ולא לצעוק.
ונסו להבין את הצד השני ופחות לתקוף.
והכי חשוב-
בסופו של יום,
הדרך לחברות ואחווה,
זה לקבל את השונה,
ולנסות להתחשב.
שלכם באהבה,
ד"ר שלי רווה
Comments