שנים שהוא אמר לי-
׳אם נרצה לגור בישראל
נצטרך כל חיינו להלחם
על זכותנו לממש את קיומנו׳
אבל לא האמנתי לו.
חשבתי שהוא זקן ומיושן.
חשבתי שהוא שייך לדור אחר.
חשבתי שבגלל שהוא נלחם
בששת הימים ויום כיפור
הוא רואה את הדברים
באור שלילי ומאויים.
אבל הוא צדק
והשנה הזו הכתה בכולנו,
ושינתה את כולם.
היא גרמה לנו להבין שהכל שביר
והחיים משתנים בשנייה
ואין לנו וודאות.
אבל היה בה גם לקח
לא פחות חשוב.
5 דברים שלמדתי על עצמי השנה:
אפשר לבכות במשך חודשים
על אנשים שלא הכרנו.
אני מצדיעה לחיילים שלנו
ומעריכה את תפקידם
היום יותר מאי פעם,
וכל חייל מעורר בי התרגשות.
כשיש מאבק מבפנים
יהיה מאבק מבחוץ.
השלום מתחיל מבפנים
גם אצלי וגם בבני עמי.
חלקים מתאחדים לאחד שלם
כשיש קבלה, גמישות
ורצון להשתנות.
העם שלנו חייב להתאחד!
כל תלונה או טענה שחלפה בי
התחלפה במחשבה:
׳איזה זכות יש לך להתלונן?!
לסיכום,
היתה שנה נוראית
ברמה הלאומית,
ושנה של צמיחה
ברמה האישית.
ושני החלקים האלו,
מנוגדים ככל שיהיו,
הצליחו להתקיים
אחד לצד השני.
לקח לי זמן להבין ולקבל
שמותר לי שיהיה לי טוב
למרות שלאחרים נורא.
וזה בסדר
שאני בסדר
למרות שאחרים
ממש לא בסדר.
מאחלת לכולנו
שנרגיש יותר מבסדר
שנתאחד ונאהב
נקבל ונשתדל
אחד למען השנייה.
שכל החיילים
יחזרו הביתה בשלום
וכל החטופים יחזרו
לביתם בריאים ושלמים.
שנה של צמיחה ושלום
של אהבה ורעות.
תודה על האמון שלכם בי
תודה על הפירגון
תודה על כל מחשבה חיובית
על הודיה מבפנים ומבחוץ.
השבוע עלתה כתבה על תהליך
ריפוי שזכיתי להעביר לשיר זהר-
ניצולת נובה שפגשתי בכנס IAC.
לינק מצורף בתגובה הראשונה
(הפרק המלא נמצא בתוך הכתבה)
שלכם באהבה
ד״ר שלי רווה-
מייסדת מרכז הקאוצ׳ינג
ליחסים עם שפע
Comments