לטפס את ההר

לפעמים אנחנו רוצות לעשות שינוי אבל אפילו לא יודעות מאיפה להתחיל אותו. והמטרה שלנו היא להגדיר את המטרה שלנו. אפילו מה אני רוצה אני לא יודעת להגיד. אני רק יודעת להגיד ש'את זה' אני ממש לא רוצה.

שהילד שלנו קטן, אנחנו נשאל אותו 'אתה רוצה פתיתים לארוחת ערב?' והוא ידע להגיד כן או שלא. אנחנו לא נצפה מילד בן שנתיים שיגיד לנו מה הוא רוצה לאכול כיוון שלילד קטן קיים קושי להגדיר מה הוא רוצה לאכול. מצד שני הוא תמיד ידע לומר מה הוא לא רוצה. ככה גם אנחנו הרבה יודעות להגיד מה לא. מה אני לא רוצה. אבל לא תמיד פשוט להגדיר מה אני רוצה לעסוק אחרי המעבר.

הרבה נשים עבדו עם רישיון מקומי כמו עורכות דין, פסיכולוגיות, וכו' ואחרי המעבר חלקן לא יכולות להמשיך לעסוק בעבודתן כיוון שהרישיון שלהן לא בתוקף או שהן לא מעוניינות להמשיך לעסוק במקצוע שעסקו. חלקן רוצות שינוי או להתחיל משהו מחדש אבל לא מצליחות להגדיר.

איך יודעים מה לבחור?

מכירים את הסיפור הילדים על הזיקית, שמחליפה צבעים ולא יודעת איזה צבע לבחור היום? ככה לעיתים גם אנחנו. אולי נפתח עסק קטן? אולי חנות אוןליין? אולי אלך לעבוד בחצי משרה? אולי מורה לעברית? מרב אפשרויות אני לא זזה.

זה כמו לנסות לבחור באיזה דרך לטפס את ההר: אולי בדרך הקצרה? אולי בדרך היפה? אולי בצבעונית? אולי במאתגרת? ומרב תהיות באיזה דרך הכי כדי לי לטפס, אני ממשיכה לעמוד למרגלות ההר מתבוננת בו ולא זזה. לעיתים לא משנה באיזה דרך נבחר. העיקר שנתחיל לנוע.

אז אם אתם לא יודעים איזה 'צבע לבחור היום' או באיזה דרך לטפס? קחו 3 נשימות עמוקות, עיצמו את העיניים, דמיינו איפה אתם רוצים להיות בעוד שנה מהיום. ותעשו צעד קטנטן שיקדם אותכם לעבר היעד. כי לא משנה איזה שביל תבחרו. העיקר תתקדמו בצעדים קטנים.

שלכן ולשרותכן,

ד"ר שלי רווה- מנטורית להגשמה עצמית ולשפע