תמיד הרגשתי שונה,
אבל לא ידעתי להגיד במה.
משהו בי הרגיש אחר.
ולמרות שלא הצלחתי
לדייק את השוני,
ידעתי להרגיש
את המהות.
קיבלתי בהכנעה
את הערות הסביבה,
ואת שמות הגנאי שלה.
וחוץ מלבלוע את הכאב,
ולהתכווץ מעלבונות,
לא ידעתי מה לעשות.
השנים עברו,
ולמדתי להסתיר-
את החלקים
שאסור היה לחשוף,
ובטח לא לדבר
אותם בקול.
וככה לאורך החיים
למדתי לחיות חיים כפולים:
בחוץ-
דרך אחת מקובלת.
ובפנים-
חיים אחרים,
מוסתרים מפני סובבים.
עולם הרוח היה אסור בביתי
׳מה שלא ניתן לגעת
לא קיים׳
ואפילו מגוחך בעיני הוריי.
ואני? מרחפת בעולמות עליונים,
חוקרת קשרים נסתרים.
לומדת על הצלחה ושפע-
ממשאבים אינסופיים.
מחפשת תשובות
במחוזות ׳אסורים׳.
הרגשתי שיש בידיי
רק שתי אפשרויות:
לקבל את הצד הרוחני שבי.
או לנסות להשתנות,
ולהתאים את עצמי-
למקובל סביבי.
תמיד יש בידינו-
רק שתי אפשרויות
כדי להיות מרוצים
ושלמים עם עצמנו:
או שנקבל את המציאות
בלב שלם
ונשלים עם הלא מושלם.
או שנוביל שינוי,
ונצא מאזור הנוחות,
למרות הפחד-
מלעזוב את הישן והמוכר.
לא הצלחתי להתאים את עצמי
לדפוסי החשיבה של הוריי.
עבדתי שנים-
לנסות לקבל את הלא מושלם שבי.
וככל שהסכמתי לקבל
את החלק השונה והמוזר שלי,
כך הצלחתי להשלים
ולהיות שלמה ושמחה
עם מי שאני.
שינוי תמיד מתחיל
באחריות מלאה
ליצירת שינוי-
או שנקבל את הלא מושלם
או שנשתנה לתוצאה הרצוייה.
מה אתם לא אוהבים בעצמכם
והייתם רוצים לשנות?
או שתקבלו באהבה את הלא מושלם
או שתניעו לשינוי למטרה הרצוייה.
כי הסבל נמצא בפער-
בין איפה אנחנו היום
לאיפה שהיינו רוצים להיות.
ולמה שתסבלו? (:
שלכם באהבה,
ד״ר שלי רווה-
מנהלת מרכז קואצ'ינג לישראלים בחו״ל
@זכויות יוצרים מרכז ד"ר שלי רווה
Yorumlar