הטריק הכי כמוס בלהיות מאושרים

הרשימה שתעשה לך טוב

‘כמה הוא מדבר? אני חייבת קצת שקט'

היא לוחשת לי ומעקמת את האף.

אח שלה 'חופר' לה,

הוא לא מפסיק לדבר כל הנסיעה,

וברוך השם אנחנו נוסעים 8 שעות באוטו (:

אני מסתכלת עליה ונזכרת,

כמה היא הייתה מבוהלת

היא הייתה בסך הכל בת שנתיים

כשהפכה להיות יתומה מאבא.

אני זוכרת את המבט המבוהל של בתי,

מסתכלת עלי בעיניים דומעות,

לאן נעלם אבא שלי?

ואני מנסה לחייך אך חסרת מילים,

לא ידעתי להגיד לה למה אין לה אבא

ולאחרים יש,

ולמה אין לה אחים ואחיות

בשעה שלאחרים יש.

15 שנים אחרי,

אנחנו נוסעים לטיול משפחתי,

היא יושבת צפוף בין אחיה ואחיותיה,

שחופרים לה כל הדרך,

והיא מתלוננת על כמה היא רוצה קצת שקט.

ואני מחייכת ומבינה,

שלא משנה מה יש לך,

תמיד אפשר למצוא סיבה להתלונן.

וכמה בקלות אנחנו מתרגלים

לדברים הטובים שיש לנו בחיים,

ושוכחים להודות על הדברים הפשוטים,

על מה שכבר השגנו והוא מובן מאליו,

על כל מה שיש לנו, ושכחנו להגיד תודה.

כולנו רוצים להכיר את בחיר ליבנו,

ומה אנחנו רוצים בהתחלה?

שיאהב אותנו, שיהיה לנו נעים איתו,

שנשמח ביחד ונהנה לבלות,

שיהיה לנו עם מי לדבר,

ולמי קצת להתבכיין.

שלא נהיה לבד,

ושיהיה לנו עם מי להתחבק בלילה.

אבל כל הרשימה הזו,

נעלמת מהר מדי,

ובמקומה מגיעה רשימה חדשה,

של דרישות ובקשות,

של טענות ותלונות.

ולא כי אנחנו כפויי טובה,

או בעלי גישה שלילית,

כי בחיים- כמו בחיים,

אנחנו מתרגלים מהר מדי לטוב,

וחושקים ביותר.

זה מצויין לחשוק בעוד,

זה מקדם אותנו להצליח יותר,

לשאוף להתקדם.

אבל הטריק הכי כמוס בלהיות מאושרים

זה היכולת שלנו לשלב-

בין השמחה במה שיש

והשאיפה לעוד ממה שחסר.

הטעות הרווחות,

שמרביתנו מתקשים לשלב,

ויכולים להתמקד רק באחד

או לשמוח במה שיש- וקצת להיות תקועים,

או לשאוף קדימה- ולהתעסק באין.

מה הדרך לשלב?

לתרגל שוב ושוב ושוב,

הודיה על מה שיש,

הוקרה במה שהצלחנו להשיג.

להגיד כל בוקר תודה לזוגיות שלנו,

לילדים שלנו,

לבית שיש לנו,

לאוכל, לפרנסה ולקידמה שאנחנו חיים בה

ומאפשרת לנו חיים נוחים.

תמשיכו לשאוף תמיד,

אל תפסיקו לרצות יותר,

אבל תשמרו בלב מקום מוקיר

שמודה כל רגע על מה שכבר יש לכם.

לעוד מלא הצלחות חדשות

ושמחות על מה שכבר הצלחת לכבוש.

שלכם באהבה,

ד"ר שלי רווה