דייט קבוע בחמישי

יש הרגלים שפשוט שומרים עלי-

כל יום חמישי בעלי, אלעדי ואני יוצאים לדייט שבועי.

אבל ממש כל יום חמישי,

13 שנה,

וגם 3 שבועות אחרי כל לידה,

אני מוכנה ליציאה (:

בדרך כלל אנחנו יוצאים ב 8 בערב ככה,

אחרי מקלחות וארוחות ערב של הילדות.

בחמישי האחרון, לא היה לנו בייביסיטר,

כי הגדולה הייתה בעבודה.

אז חיכינו שתחזור,

בינתיים אלעד נרדם על הספה בסלון,

בשעה 21:30 הגדולה חזרה,

ורק אז הלכתי להתארגן.

נכנסו לאוטו ותוך כדי נסיעה,

חיפשנו לאן לנסוע.

הכל היה סגור סביבנו.

החיים בפרברים לא משאירים מסביבנו הרבה ברירות.

הקורונה לא תורמת למצב,

והשעה בכלל שיחקה לרעתנו.

התקשרתי ל23 מקומות שאמרו שסגרו

ועוד 5 שאמרו שיש רק TO GO,

לבסוף מצאתי מקום אחד עם אתר מהמם,

שהציג אוכל מקסיקני שנראה טעים,

וההגשה נראית מפנקת,

שגם אמרו שהם פתוחים,

וגם יש מקומות ישיבה בפנים.

הרגשתי הרגשת ניצחון ונהגתי בשמחה

לעבר היעד המבוקש.

אלעדי קצת התלונן שזה 35 ד נסיעה,

והציע שאולי נוותר,

אבל אני אוהבת שהוא מתלונן,

כי זה מזכיר לי שהוא חי ונושם (:

דמיינו את המקום:

תחשבו שנסענו לתל אביב,

אבל לא באמת תל- אביב,

אלא יותר יפו.

וככל שהתקרבנו, זה לא ממש היה יפו,

אלא שכונה ממש עלובה וחשוכה של יפו.

ולאט לאט הבנתי שאנחנו באחת השכונות

הכי מסוכנות של 'יפו' והדמויות מסביב,

העידו שאנחנו לא ממש קשורים למקום

עם המעיל המצוחצח שלי,

והטסלה השחורה של אלעד.

נעצרנו ליד המסעדה הפתוחה,

עם מקומות הישיבה בפנים.

הבנו שהגענו לפלאפליה הכי פשוטה,

עם שני כסאות בר בפנים.

שתי מקסיקניות שמכינות טאקו-

והכל חשוך ומפחיד מסביב.

נתנו גז ועפנו משם,

צוחקים מהמצב,

מרוצים מהסיטואציה שנקלענו.

עצרנו בדרך,

קנינו שתי בירות,

החננו את האוטו בתצפית מדליקה על סן פרנסיסקו,

והעברנו ערב נעים באווירה מתוקה.

זה לא בדיוק מה שרציתי,

ולא היה לפי התכניות,

אבל נגמר באווירה מקסימה,

עם עוד חוויות.

יש הרגלים ששומרים עלי,

שדואגים שאני לא אשכח מה חשוב לי באמת,

ואם אני מקפידה לממש אותם כל שבוע,

הם עושים טוב על הלב.

אני ממש מעודדת לקבוע ערב בשבוע,

שיהיה רק שלכם,

ויש בדרך כלל בייביסטר בתיאום מראש,

שיזכיר לכם מה חשוב באמת.

שלכם באהבה,

ד"ר שלי רווה