אני לוקחת אותן לגינה,
ובדרך- מסבירה להן על האזעקה,
מראה איפה אני יושבת,
ומרגיעה שלא יבהלו.
חוזרת ומשננת,
שיותר מסוכן מהטיל-
זה ליפול בזמן שרצים.
היא בכיתה א׳,
הגיעה רק לפני שבועיים-
מארה״ב לישראל.
לא מבינה מה זה טילים,
ומי בדיוק אלו יורים.
׳הערבים זה אלו
עם התלתלים ליד האוזניים?׳
היא עושה תנועה מצחיקה
של פיאות,
ואני לא יודעת-
אם לבכות או לצחוק.
׳אלו אנשים דתיים
שאיתם מתווכחים
על דברים אחרים (:
אני מסבירה על דו-קיום,
על מרחבים מוגנים,
ובעיקר מנסה להישאר שלווה,
לאור המציאות המשתנה-
והאירועים המתחלפים.
האזעקה תופסת את המתבגרת-
בדרך הביתה.
היא נכנסת לבניין לא מוכר,
יורדת למקלט,
אבל מהירים ממנה,
סגרו את דלת המקלט,
והיא נשארת מחוצה לה, לבד.
אני איתה על הקו,
מסבירה שאין מה להילחץ,
מנחה אותה בשקט:
שתישאר בכניסה למקלט.
ונשארת איתה על הקו
עד שאפשר שוב לנשום,
ולהמשיך בשגרה.
רק שלשלום הייתה מסיבת ל״ג בעומר,
וכל ילדי בית הספר,
השתוללו ברחבת המגרש,
עם ערימות של קצף-
בגובה של מטר,
ומוסיקה מקפיצה.
המנהלת במרכז הרחבה מחייכת,
ובנינוחות מבקשת:
שההורים ישגיחו על הקטנים,
שלא יטבעו בקצף המתערם.
הילדים משתוללים בטירוף חושים,
רטובים ומאושרים,
כמו במסיבת פול-מון אמיתית (:
בערב ל״ג בעומר,
המתבגרת בילתה עד חצות,
עם ילדי הכיתה בחוץ,
ללא השגחת הורים,
וחזרה מוקסמת מהאפשרות והרעיון.
שני אירועים קיצוניים
שלא יתרחשו
באף בית ספר בארה״ב.
ישראל האהובה שלנו,
כמה צבעים ופנים יש לך:
מצד אחד, עצמאות לילדים,
ובטחון להסתובב לבד ברחובות.
מצד שני, התמודדות עם טילים,
והתקפי חרדות.
עליות ומורדות,
שינויים קיצוניים,
הפתעות מכל הסוגים.
פלא שיוצאים ממך-
מוחות יצירתיים??
פלא שאת מייצרת-
חוקרים מבריקים?
פלא שאת מרכז-
לחברות סטארטאפים?
החיים זה תמיד עליות ומורדות-
שינויים והפתעות.
ומי שמצליח להשתנות עם השינוי,
ולא לפחד מהפחד,
יזרום עם הזרם,
וינתב את החיים להגשמה ושפע.
שנדע להסתגל במהירות לשינויים,
שנהנה מהרגע וממה שהחיים מביאים,
שנצליח לחזור לעצמנו בקלות,
ולנוע בין כל האתגרים וההזדמנויות.
שלכם באהבה,
ד״ר שלי רווה-
מנהלת מרכז קואצ'ינג לישראלים בחו״ל
@זכויות יוצרים מרכז ד"ר שלי רווה
Comments