אמא של חירות

חרות זו מילה גדולה-

להרגשה פשוטה (:

שנים שחגגתי את ליל הסדר-

עם אנשים שלא הכרתי.

לא רק שלא ידעתי את שמם,

גם לא ידעתי את שפתם.

קיבלתי כתובת-

נסעתי לקחת אותם.

הגשתי, פיניתי, ניקיתי,

והכל קרה-

בבית משפחתי.

היא הרגישה צורך לארח,

מעוטי יכולות.

כל מיני גלמודים,

חסרי אמצעים.

׳רק שלא ישבו לבד בחג׳

היא היתה אומרת,

וכולנו הסכמנו למלא פקודות,

ולבצע אחר כל ההוראות.

היא עמלה שעות במטבח,

דאגה שיהיה שפע,

ושיהיה מכובד.

היא הזמינה שולחנות, כסאות וכלים-

מקייטרינג ממושב ליד,

ואבא שלי נסע להביא את הכל.

הילדים דאגו לסדר ולנקות

והיא טרחה ומילאה סירים,

שהספיקו לכמה גדודים.

׳ואם את שומעת על עוד משפחה

שאין לה עם מי לחגוג

תעדכני אותי׳

היא השאירה הודעה

לאחראית בויצו,

ואנחנו הילדים החלפנו מבטים-

׳רק לא עוד מסכנים בארוחת חג׳

מילמלתי לאחותי.

נתינה בלב רחב-

בלי לצפות לקבל כלום בחזרה,

זאת חירות אמיתית.

להעניק, לתת, לפזר אהבה-

זו הרגשה של חופש אמיתי.

אהבת חינם-

זו החירות אליה כולנו חפצים בימים אלו.

לזכרה של אמי-

שגידלה אותי בחופש אמיתי.

ולחירות ושלום בית-

של בני ישראל.

ואמרו אמן!

חג חירות שמח לך (:

ד״ר שלי רווה

מנהלת מרכז קואצ'ינג לישראלים בחו״ל

זכויות יוצרים מרכז ד”ר שלי רווה Ⓒ